וואטסאפ הוא הדלפק של העסק. הלקוח כותב שם, ומצפה שהתשובה תחזור לשם. הדלפק נהרס כשהוא פתוח כל השעות: הודעה לפני שפתחתם, הודעה באמצע עבודה, הודעה אחרי שהמפתח כבר בדלת. בסוף היום העבודה נגמרה, והשיחות לא.
לענות מהר לא סוגר כלום. «קיבלתי, אחזור» היא הודעה שפותחת עוד הודעה. מה שסוגר הוא תשובה עם המחיר, השעה או הלא, בשעה שקבעתם מראש, לא בין לקוח ללקוח.
חמש שורות, וההודעה נגמרת
אחר כך זו כבר שיחה בלי סוף.
- 1.השורה הראשונה עונה על השאלה. לא «היי מה שלומך».
- 2.אם חסר פרט, מבקשים אחד. מידה, יום, או כתובת. לא חמישה דברים בבועה אחת.
- 3.מחיר, שעה וכתובת נכתבים באותה תשובה. «אבדוק ואשלח» משאיר את הלקוח בתוך הצ'אט עד מחר.
- 4.אם אי אפשר, אומרים את זה עכשיו. «אולי» הופך לשלוש הודעות, וכולן בלי תשובה.
- 5.אחרי ששלחתם את מה שסגרתם, שותקים. ההודעה הבאה שייכת ללקוח.
שני חלונות ביום
בוקר, ואחר הצהריים. בחלונות האלה עוברים על מה שנכנס ועונים עד הסוף. מחוץ להם עונים רק למי שכבר בדרך, או לעבודה שכבר יצאה מהחנות. שאר ההודעות מחכות. תשובה מלאה בארבע שווה יותר משלוש תשובות חצויות בשבע.
בראש השיחה כותבים מתי עונים. «בין תשע לאחת עשרה, ובין ארבע לשש» חוסך את «אתם שם?». בלי השורה הזו, שקט נשמע כמו סירוב.
שאלה אחת
ענו על מה ששאלו. שאלה נוספת רק אחרי שהראשונה נסגרה.
חלון קבוע
שני זמנים. מחוץ להם הטלפון לא קוטע את העבודה.
סוף ברור
ההודעה נגמרת בשעה, בכתובת, או בלא.
הלקוח לא כועס על תשובה שמגיעה בחלון. הוא כועס על תשובה מהירה שנגמרת ב«אחזור אליך». מי שסוגר שאלה פעמיים ביום גומר יותר שיחות ממי שפותח עשר ולא סוגר אף אחת.


