כרטיס טוב עונה על שאלה אחת: איך פונים אליכם עכשיו. לא צריך עשרה כפתורים. צריך את מה שאדם משתמש בו באמת אחרי שנפגשתם, על מסך שנפתח ביד אחת.
הסדר חשוב יותר מהכמות. קודם השם. אחר כך דרך ליצור קשר. אחר כך מקום ושעה, אם הם רלוונטיים. ורק בסוף משפט על מה שאתם עושים. מי שגולל שלושה מסכים עד הטלפון כבר התקשר למישהו אחר.
חמישה דברים שמספיקים
כל השאר יכול לחכות.
- 1.שם העסק, בשפה שבה הלקוחות קוראים אותו
- 2.טלפון שלוחצים עליו והחיוג נפתח
- 3.וואטסאפ, אם ככה אתם עונים ביומיום
- 4.כתובת, אם מגיעים אליכם פיזית
- 5.שעות, אם הן קבועות ולא משתנות כל שבוע
מה נכנס, ומה נשאר בחוץ
תמונה אחת
לוגו, פנים, או המקום. לא גלריה של עשרים. המסך קטן.
שתי שורות
משפט על מה אתם עושים, ומשפט למי זה מתאים. מי שרוצה עוד יתקשר.
מספר אחד עדכני
מחיר שמשתנה כל שבוע בלי מי שיעדכן עדיף שלא יופיע.
תמונה שעוזרת לזכור
במספרה זו הפנים או הכיסא. בבית קפה זו הדלפק. אצל נגר זו העבודה, לא תמונת מלאי מהאינטרנט שנראית כמו כולם. אם אין עדיין צילום שלכם, לוגו נקי עדיף על תמונה יפה שלא קשורה.
התמונות במאמר הזה הן להמחשה. על הכרטיס שלכם שמים את המקום שלכם.
בית קפה, חנות, בעל מקצוע
לבית קפה מספיקים שם, מפה, שעות, וקישור לוואטסאפ להזמנת שולחן. לחנות בגדים: כתובת, טלפון, ותמונה אחת של החלל. לחשמלאי: טלפון גדול, אזור עבודה, ומשפט על מה שלא עושים. לא כולם צריכים אותו כרטיס.
שמתי על הכרטיס את התפריט המלא. אנשים התקשרו לשאול אם יש שולחן, לא כדי לקרוא עשרים מנות. הורדתי הכול חוץ מהכתובת ומהשעות.



