רטיבות בדירה שכורה

• 1.תמונות מיום ראשון בלילה, עם סרגל ועם תאריך גלוי.
• 2.תמונה מיום שני בצהריים, אחרי אוורור, הכתם באותו גודל.
• 3.ההודעה לבעל הדירה והתשובה «עיבוי».
• 4.מה השכן מלמעלה אמר, ומתי.
• 5.שום חשבון של בעל מקצוע, כי אף אחד לא הוזמן על ידי נועם.

השכן מלמעלה החליף את החיבור על חשבונו, לא על חשבון נועם. נועם לא ביקש ממנו כסף. הצינור לא היה של נועם, והדירה לא שלו. הוא כן ביקש מבעל הדירה, בכתב, מי אחראי אם זה חוזר. התשובה הייתה: קודם בעל הדירה, ואז השכן אם זה שוב מהכיור. נועם שמר את המשפט. הוא לא הפך אותו לאיום.

שכר הדירה של אותו חודש שולם מלא, בזמן. נועם לא פתח קיזוז על יומיים שבהם ישן בסלון בכל זאת. לא היה לו יום בלי דירה. היה לו קיר שלא נוגעים בו. קיזוז בלי סעיף ובלי הסכמה היה הופך תיקון שעבד לוויכוח על כסף.

הוא כתב לעצמו, לא לבעל הדירה, את סדר היומיים: תמונה עם מידה ותאריך גלוי, הודעה בלי תיקון, לא להזמין בעל מקצוע לבד, לא לפתוח קיר. ארבע שורות. הן נולדו מכתם של שלושים סנטימטר, לא מספר כלל על כל רטיבות בארץ.

בעל הדירה הגיע ביום שלישי בארבע. הוא ראה את הכתם, התקשר לשרברב שלו, והשרברב מצא חיבור לח בקיר המשותף עם הכיור שלמעלה. התיקון נעשה ביום רביעי, על חשבון בעל הדירה. הצבע נשאר לסוף השבוע, אחרי ייבוש. נועם לא שילם כלום, ולא קיזז שכר דירה על דעת עצמו.

הוא שאל פעם אחת, בכתב, אם שכר הדירה של החודש נשאר מלא למרות יומיים בלי שימוש בסלון. בעל הדירה אמר שכן, כי התיקון היה קצר. נועם לא פתח על זה מלחמה. הוא שמר את התשובה. אם הכתם היה נשאר חודש, היה לו ממה להתחיל שיחה. על יומיים לא היה לו מה לנצח.

התיקייה נשארה בטלפון, באלבום בשם הקיר, לא במחיקה אחרי שהכול התייבש. כתם שני, אם יבוא, מתחיל מהתמונה הראשונה, לא מזיכרון. נועם לא הפך למומחה לרטיבות. הוא הפך למי שיש לו תאריך, גודל, ומי אמר מה.