חוזה של עמוד אחד

אם עוצרים: עבודה שנעשתה עד יום העצירה משולמת. חומר שכבר נקנה בשביל העבודה הזו משולם, ונשאר בחצר של הלקוח. מה שלא נקנה לא מחויב. רועי לא מקבל את כל ה־14,000 אם עצרו אחרי שלושה מטר.

• 1.18 מטר, גובה מטר וחצי, בלי שער.
• 2.14,000 לגדר. 3,400 לשער, רק אם נכתב אישור נפרד.
• 3.40 אחוז ביום החפירה, השאר ביום שהגדר עומדת.
• 4.עצירה: משלמים עבודה עד היום, וחומר שכבר נקנה.
• 5.פירוק הגדר הישנה לא כלול.

ביום שהגדר עמדה ספרו שמונה־עשר מטר עם מטר. יצא שמונה־עשר ועוד עשרה סנטימטר בגלל העמוד האחרון. רועי לא ביקש תוספת על עשרה סנטימטר. הזוג לא ביקשו הנחה. הספירה הייתה כדי לראות שההזמנה עומדת, לא כדי לפתוח שורה חדשה על שגיאת מדידה קטנה. השער עדיין לא היה שם. השרשרת הזמנית נשארה.

במרץ, לפני שתוקף מחיר השער פג, הזוג כתבו לרועי. הוא ענה שהעץ עלה, ושה־3,400 כבר לא עומדים. הם לא טענו «הבטחת». התוקף היה כתוב. הם ביקשו מחיר חדש. הוא שלח 3,900, עם אותו סעיף עצירה. הם דחו לאביב הבא. לא היה ויכוח, כי לא הייתה הבטחה בלי תאריך.

הדף של הגדר נשאר בטלפון של שני הצדדים, לא רק אצל מי שנשמע מסודר. כשהדשא שולם, החשבונית הפנתה לדף של הארבע מאות, לא ל«עבודות נוספות». שני מספרים, שני דפים. מי שמערבב אותם ל«הכול על הגדר» חוזר למשפט שוואטסאפ שהם כמעט אישרו.

הזוג ויתר על השער באותו חודש. הגדר נסגרה עם שרשרת זמנית שרועי לא מכר להם, הם קנו לבד בעשרים שקל. השער נדחה לאביב, במחיר שנשאר כתוב, בתוקף עד מרץ. רועי הסכים לתוקף כי הוא לא רצה להתחייב למחיר עץ לעוד שנה.

בחפירה נפגע רצועת דשא של ארבעה מטר. לפי הדף זה לא היה כלול. רועי הציע לתקן בארבע מאות, בכתב. הזוג שילמו. בלי הסעיף, זה היה הופך ל«אמרת כולל הכול». עם הסעיף, ארבע המאות היו הזמנה חדשה, קצרה, ונגמרה באותו שבוע.

הם שילמו את הארבעים אחוז ביום שהמקדחה הגיעה, לא יום לפני, כי כך היה כתוב. את היתרה שילמו ביום שהגדר עמדה, אחרי שהלכו לאורכה וספרו עמודים. רועי לא רדף אחרי הכסף, והם לא רדפו אחרי «עוד משהו קטן». לדף אחד היו שלושה סעיפים. השאר היה שיחה.