משלוח שאיחר

• 1.הלוחות לא הגיעו. בלי סיפור על המשאית.
• 2.אין תאריך חדש עד שהמחסן כותב אחד.
• 3.אפשר לחכות או לבטל, בלי קנס, כל עוד החומר לא נחתך.
• 4.לא נאמר יום שישי, ולא «בטוח מחר».
• 5.כשיש תאריך כתוב מהמחסן, הוא נשלח כמו שהוא.

הנגרייה השנייה, זאת שאמרה יום שישי, התקשרה אליו לשאול אם הוא צריך לוחות. הוא לא קנה את החתוכים שלה. המידה לא התאימה, והוא לא רצה עץ שנחתך בשביל בית אחר. היא נשארה עם הגזם. הוא לא שמח בזה. הוא שמר את הפתק ליד הטלפון כי ההפרש ביניהם היה משפט אחד שנאמר בלי תאריך.

בסוף החודש הוא עבר על ההזמנות הפתוחות. שלוש היו עם «מחר» מהנהג ובלי תאריך כתוב. הוא שלח למחסן בקשה אחת: תאריך או ביטול, לא «מחר». על שתיים הגיע תאריך. השלישית בוטלה, והלקוח שלה עבר לעץ שהיה במלאי, בעובי אחר, במחיר שנכתב מחדש. לא הייתה הבטחה ישנה שנגררה.

אמיר לא הוסיף קנס מול המחסן על האיחור. לא היה סעיף כזה בהזמנה. מה שהיה לו זה לקוח שנשאר, כי לא נשלח לו יום שישי. הקנס שהוא כן שילם פעם, בלי שזה נקרא קנס, היה יום עבודה של מישהו אחר על לוח שנחתך לריק.

באותו בוקר נגרייה אחרת באותו אזור, על אותה הזמנה מהמחסן, כתבה ללקוח שלה «יום שישי». הלוחות הגיעו שני. הלקוח שלה לקח יום חופש בשישי, חיכה עד ארבע, ונסע. הוא לא ענה להודעה של שני. העבודה עברה למישהו אחר. הנגרייה נשארה עם לוחות חתוכים לפי מידה של בית שהיא לא תיכנס אליו.

אצל אמיר הלוחות נכנסו שני בבוקר. הוא כתב ללקוח: החומר כאן, אפשר שלישי בשמונה. הלקוח אישר. המדף עלה שלישי. לא היה יום חופש מבוזבז, ולא לוח חתוך לריק. ההמתנה הייתה ארוכה יותר בשבוע, והקשר נשאר.

אמיר שם אצל הטלפון פתק: «מחר» של נהג הוא לא תאריך. תאריך הוא הודעה מהמחסן עם יום, או הלוח שעומד בחצר. עד אז המשפט ללקוח הוא שאין תאריך. זה משפט שעצבן אותו להגיד. הוא עדיין זול מלוח אלון חתוך לבית שלא פותחים לו את הדלת.