תלונה מתחילה באמצע. הלקוח כבר כועס, ואתם עוד לא יודעים מה נשבר. שתי הדקות הראשונות לא נועדו לפתור. הן נועדו לשמוע מה קרה, במילים שלו.
מה שסוגר את השיחה הוא לא «אני מבין אותך». זה משפט שאומר מה יקרה לפני שמניחים: מתקנים, מחליפים, או אומרים שאי אפשר, ומתי.
שתי דקות, חמישה דברים
אחר כך זו כבר ויכוח.
- 1.נותנים להם לסיים את המשפט הראשון. לא נכנסים עם ההסבר.
- 2.חוזרים על העובדה, לא על הרגש. «ההזמנה הגיעה ביום חמישי והחלק היה שבור.» לא «אני מבין שאתם כועסים».
- 3.אם חסר פרט, שואלים אחד. מתי, מה, או איפה. לא חמישה.
- 4.אומרים מה קורה עכשיו, עם שעה. היום, מחר בבוקר, או «את התיקון הזה אני לא עושה».
- 5.אם הטעות שלכם, אומרים את זה באותה שיחה. התנצלות אחרי הוויכוח היא שיחה שנייה.
המשפט שסוגר
לפני שמניחים יש משפט אחד שהלקוח יכול לחזור עליו. «מחר עד עשר אני מביא חלק חדש.» או «אני לא מתקן את זה, ואני אומר את זה עכשיו.» בלי המשפט הזה השיחה נגמרת ב«נבדוק».
אם יש סכנה עכשיו, גז, חשמל, או מישהו שנפגע, קודם עוצרים אותה. את הסיפור שומעים אחר כך.
💡
אם אין תשובה
«אחזור אליך עד ארבע» סוגר. «נבדוק את זה» לא סוגר. אם לא יודעים, אומרים מתי יידעו, ומתקשרים בזמן שאמרו.
👂
שומעים עד הסוף
המשפט הראשון נגמר לפני שאתם מדברים.
📝
העובדה
חוזרים על מה שנשבר. לא על איך זה נשמע.
🕑
שעה אחת
היום, מחר בבוקר, או לא.
תלונה לא מחפשת נאום. היא מחפשת משפט אחד שאפשר לחזור עליו אחרי שהשיחה נגמרה.


